החלטה בתיק ע"א 181/05

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 22.12.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בבש"א 184620/03.

1.        בין הצדדים לערעור מתנהל הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט שעניינו בבקשת המשיבה לכוף את המערערות לקיים הסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, בדבר הוצאת מטרדים המצויים בסמוך למקום מגורי המשיבה. לאחר ישיבת הוכחות וביקור של המותב בשטח נשוא הסכסוך, התבקשו הצדדים להגיש את סיכומיהם. המשיבה הגישה את סיכומיה. בעקבות זאת הוגשה בקשת המערערות למחיקת חלקים מסיכומים אלה ועימה בקשה להארכת מועד הגשת סיכומיהן. הבקשה להארכת מועד הגשת הסיכומים התקבלה. עוד בטרם הוגשו סיכומי המערערות נתן בית המשפט (ביום 19.10.04) את החלטתו הסופית בבקשה לפי ביזיון פקודת בזיון בית המשפט. הבקשה התקבלה. בית המשפט קבע, על סמך התשתית העובדתית שהונחה לפניו, כי המערערות הפרו את הסדר הפשרה והורה להן לתקן את דבר ההפרה בתוך 30 יום. כן נקבע כי על המערערות לשלם למשיבה 45,000 ש"ח בגין ההפרה.

2.        המערערות הגישו (ביום 26.10.04) בקשה לביטול ההחלטה. לטענתן, החלטת בית משפט השלום ניתנה מבלי שהוגשו סיכומי המערערות ולפיכך יש לבטלה. הבקשה התקבלה (ביום 5.12.04). נקבע, בין היתר, כי:

"בשוגג, ההחלטה ניתנה לאחר קבלת סיכומי המבקשת [המשיבה -א. ב.] בלבד. ... הגם שהצדדים הגישו תצהירים מפורטים, ואף תגובות מפורטות, אין בכך כדי לגרוע מזכות הגשת הסיכומים, קל וחומר שבענייננו ניתנה החלטה שכאשר סיכומים של צד אחד בלבד היו לנגד בית המשפט."

בית המשפט הורה למערערות להגיש את סיכומיהן בתוך 30 יום.

3.        משבוטלה החלטת בית המשפט בבקשת המשיבה לפי ביזיון בית המשפט, הגישו המערערות בקשה לפסילת בית המשפט. לטענתן, במתן החלטתו, המנתחת ביסודיות את הראיות וטענות הצדדים, גיבש בית המשפט את עמדתו הסופית ביחס לתיק. המערערות טוענות כי בכך קמה עילה לפסילתו של בית המשפט מהמשך ישיבתו בדינן. הבקשה נדחתה (ביום 22.12.04). בית המשפט קבע, כי דעתו לא ננעלה וכי הוא נכון לבחון את סיכומי המערערות בלב פתוח וללא חשש למשוא פנים.

4.        על החלטת בית המשפט הוגש (ביום 6.1.05) הערעור שבפני. המערערות חוזרות על טענותיהן ומוסיפות להן טענות על "התעלמות" בית המשפט מבקשותיהן למחיקת חלקים מסיכומי המשיבה. לטענתן, התעלמותו של בית המשפט מבקשתן זו מחזקת את חששן, כי בית המשפט אינו פתוח לשינוי.

5.        לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי עצם הבעת עמדה בהליך קודם, אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים. כך הדבר כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, מקום שקודם לכן דן בבקשת ביניים (ראו ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משר הבינוי והשיכון (לא פורסם)). כך נפסק, כאשר דובר בעניין שהוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית המשפט שנתן את פסק הדין, בצירוף הנחיות (ראו ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (לא פורסם)). וכך אף נפסק כאשר ניתן פסק דין בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו (ראו ע"א 1149/00 אלון נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); וכן השוו ע"א 3535/00 וינר נ' שרוט (לא פורסם)). על הטוען לקיומה של עילת פסלות להוכיח קיומן של נסיבות אובייקטיביות, העולות מהחלטת בית המשפט, אשר מצביעות על כך "שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור"" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605).

6.        בנסיבות העניין, אין בעצם מתן החלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבשה השופטת טרם קריאת סיכומי המערערות. כך גם עולה מהחלטתו של בית המשפט, הדוחה את בקשת הפסלות. יוער, כי החלטת בית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מתבססת על בחינת הראיות בתיק. אולם נוכח ביטולה של ההחלטה בבקשה לביזיון בית המשפט ומתן זכות למערערות להגיש את סיכומיהן, הנני סבור כי אין חשש ממשי למשוא פנים. אכן, חזקה על שופט מקצועי, אשר כמתחייב מתפקידו יכריע בתיק בלב פתוח ועל בסיס מכלול חומר הראיות שבפניו (ראו ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' מזרחי (לא פורסם)).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערות ישלמו הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏‏כ"ג שבט, תשס"ה (02.02.05).

                                                                                                ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: